הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מויאל ואח' - פסקדין

פסק דין

בפני תביעת שיבוב בגין תאונת דרכים שארעה ביום 26/7/11, בין רכב המבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת"), לבין רכב בו נהג הנתבע 1, הנמצא בבעלות הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

בכתב התביעה נטען, כי עת עמדה נהגת התובעת לפני רמזור סמוך לסינמה סיטי בראשון לציון, משהתחלף האור לירוק ובטרם החלה בנסיעה, הגיח הנתבע 1 מימין, סטה אל נתיבה ותוך כדי כך פגע ברכבה וגרם לו נזקים.

בהודעה לחברת הביטוח, מסרה נהגת התובעת תיאור מפורט לפיו עמדה בעצירה מוחלטת ברמזור לפניה שמאלה, כאשר רכב הנתבעים הגיעה מימינה במהירות מופרזת וככל הנראה ניסה לעקוף אותה מימין בדיוק כאשר הרמזור התחלף לירוק בפניה שמאלה. נהגת התובעת כתבה, כי עוד לא התחילה את נסיעתה כאשר הוא נכנס בנתיב שלה במרווח שנוצר בינה לבין הרכב שמלפני ואז הוא פגע ברכבה עם הדלת האחורית בצד של הנהג.

בעדותה חזרה נהגת התובעת על גרסה זו והעידה, כי בעת התאונה הייתה בעצירה מלאה. או אז, בחקירה הנגדית, הציגה באת כוח הנתבעים כתב תביעה שהוגש בתביעות קטנות בגין הנזקים העקיפים, על ידי אמה של התובעת במסגרתו נטענה גרסה מפורטת שזכרה לא בא מפי נהגת התובעת לא בחברת הביטוח ולא על דוכן העדים, לפיה הנתבעת עמדה לאחר שני כלי רכב ברמזור לפניה שמאלה ובשעה שהרמזור לפניה שמאלה התחלף לירוק ואלו הרמזור לנוסעים ישר התחלף לאדום, עצר נהג הנתבעים את רכבו בסמוך לקו הצומת, מימין לתובעת, ואלו התובעת החלה בנסיעה איטית במטרה לפנות שמאלה ברמזור. נטען עוד, כי במהלך התחלת נסיעה זו ותוך שנהגת התובעת שומרת על נתיב נסיעתה הגיח לפתע רכב הנתבע מאחורי רכב התובעת ומימין לו וסטה שמאלה לעבר רכב התובעת ופגע בצידו הימני של רכב התובעת באמצעות צידו השמאלי.

נהגת התובעת שעומתה עם גירסה זו טענה שאמה שכתבה את כתב התביעה לא הייתה מעודכנת ברמה של דקויות. לדבריה, היא הייתה בעצירה מלאה וגם רכב הנתבעים היה בעצירה - לו היה אדום ולה היה ירוק. לדבריה, לפני רכב הנתבעים היו כלי רכב נוספים והוא הגיע ממצב של עצירה במהירות שעולה על המהירות המותרת וניסה לעקוף אותה מימין.

בכתב ההגנה נטען, כי רכב התובעת הוא זה שסטה לעבר רכב הנתבעים וכך גם נמסר על ידי הנתבע-1, לחברת הביטוח. בעדותו טען הנתבע 1, כי מתווה הכביש הוא בסה"כ 4 מסלולים, כאשר הנתיב הימני הוא ציבורי, שני נתיבים לנסיעה ישר ונתיב אחד שפונה שמאלה. לדבריו, עמד מימין לרכב התובעת והיא בנתיב השמאלי ביותר. האור ברמזור התחלף להם יחד, הוא המשיך בנסיעה ישרה והרגיש שפשוף ואינו יודע איך זה קרה. הנתבע הכחיש, כי רכבו נסע מהר יותר מרכב התובעת. בחקירה הנגדית התבקש הנתבע להסביר מדוע ברכב השני אין פגיעה בחזית הפגוש אלא רק בכנף הימני של הרכב, והוא השיב "ברגע שהתחלתי נסיעה שיפשתי את הכנף הימני שלה ושנינו התחלנו לנסוע" (עמ' 4 שורה 9).

תמונות הנזק של שני כלי הרכב מעלות, כי רכב התובעת נפגע פגיעת מעיכה ושפשוף בכנף הימנית ובפגוש בצדו הימני ואלו ברכב הנתבעים קיים שפשוף בצד השמאלי מסוף הדלת הקדמית עד לכנף האחורית.

דיון והכרעה

הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות והעדויות וקביעת משקלן הראייתי. בין היתר, בוחן בית המשפט את הגיונן של הגרסאות ואת עקביותן. ככל שישנו שינוי בגרסאות, ישפיע הדבר באופן ישיר על האמון שבית המשפט יוכל ליתן בגרסה ועל האפשרות להשתית את העובדות על סמך אותה עדות.

במקרה דנן, התרחיש עליו העידה עדת התובעת בנוגע לאופן התרחשות התאונה, אינו אינו מתיישב עם הגירסה המפורטת שנמסרה מפיה בבית משפט לתביעות קטנות לפיה הייתה בתחילת נסיעה. יתירה מזו, גם גרסתה בבית המשפט לפיה היא עמדה ברמזור לפני שני כלי רכב נוספים וגם לנתבע היה אור אדום ולפניו היו כלי רכב (עמ' 2 שורה 22 לפרוטוקול) ובכל זאת הוא מגיע במהירות מופרזת ומנסה לעקוף אותה מימין, אינו מתיישב עם שורת ההגיון. לא ברור איך הנתבע יכול לעקוף כשלפניו כלי רכב והאור ברמזור בכיוון נסיעתו אדום ולא ברור כיצד הוא יכול להגיע במהירות מופרזת כאשר הוא נמצא בתחילת נסיעה לאחר עצירה מלאה.

על אף האמור, התובעת יכולה להבנות גם מגרסת הנתבע. מדברי הנתבע כפי שצוטטו לעיל, עולה, כי עם תחילת הנסיעה, שפשף את הכנף הימנית של רכב התובעת, תיאור שמתיישב להפליא עם הפגיעות בשני כלי הרכב, כאשר מן הפגיעה הנמשכת ברכב הנתבע ניתן להסיק, כי נסע מהר יותר מרכב התובעת.

הנה כי כן, על אף הקשיים בגרסת נהגת התובעת, ניתן לקבוע, בהתייחס לכל הנתונים ובכלל זה אופי הפגיעות בכלי הרכב, כי למצער לנתבע אחריות חלקית לקרות התאונה, באשר שני הנהגים, ככל הנראה, החלו נסיעה בחוסר זהירות, כך שכלי הרכב התחככו זה בזה.

בנסיבות העניין, אני קובעת, כי האחריות נחלקת בין הנהגים כך שעל כל אחד מהם מוטלת אחריות של 50% לקרות התאונה.

התובעת תמכה את כתב התביעה בחוות דעת שמאי שלא נסתרה, על פיה נשאה התובעת בדמי נזק ושכ"ט שמאי בניכוי השתתפות עצמית בסך של 5,075 ₪. משכך ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 2538 ₪ בצירוף הצמדה מיום 11/10/11, אגרה כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ג, 17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: